לפני שהוא הולך לעשות קניות, אני עושה רשימה (מאוד מפורטת, עם ציורים). למרות שבעלי סטודנט בטכניון ועוד שנייה מהנדס, היה לוחם ומפקד בצבא, לעשות קניות זו אחד המשימות הקשות עבורו. אני כבר יודעת שכדאי מאוד שפלאפון שלי יהיה טעון, כי יהיו הרבה שיחות: "איזה שמפו/מרכך/אבקת כביסה אנחנו משתמשים?", "יש רק סוג אחד של חלב/גבינה/לחם, לקנות בכל זאת?" וכו וכו... אני גם יודעת שאני צריכה לפנות מקום בארונות מטבח, כי הוא יקנה דברים שלא ביקשתי (הרי הם במבצע!). כשהוא יחזור, הוא יהיה מותש ועייף כמו אחרי מסע כומתה (כי הוא בחר מוצרים בדיוק בסדר שהיה כתוב ברשימה, גם אם בדרך מחלב ללחם הוא ראה חצי ממוצרים שמופעים ברשימה והוא הצטרך לעשות סיבובים רבים). בבית, תוך כדי שאני פורקת שקיות, אני מרגישה שאני מבקרת איכות עם תעודות (בטוח יהיה משהו רקוב או פג תוקף).
אבל עדיין כל פעם כשהוא חוזר מסופר, אני מרגישה גאווה, גבר שלי עמד במשימה והכי חשוב ,הביא לי חטיפים שאני אוהבת!
0 comments:
Post a Comment