משפחה בהפרעה

כשהוא מציע נישואים ואת אומרת כן, את לא זוכרת שיש לו משפחה וברגע של שבירת הכוס, את מתחתנת גם איתם.

כשרק מתחילים לגור ביחד,אמא שלו כל כך דואגת שילד שלה יהיה רעב וירזה, שהיא מתמידה להביא אוכל בקופסאות (כמובן עם הזהרות שקופסאות ריקות צריכות לחזור). כעבור כמה חודשים ועם עלייה במשקל של בנה, היא מפסיקה לפוצץ את המקרר שלכם ומסתפקת וקנית ספרי בישול בתור מתנה (בישול לחובבנים ודברים דומים).  אחר כך, אתם מקבלים הזמנות לארוחה פעם בשבוע. בזמן הסעודה, אמא שלו מרוצה מאוד לראות איך בן שלה "מזנק" לתוך סיר מלא בפילפלים ממולאים. היא יושבת עם חיוך רחב וחוזרת על המשפט: "תוכל, תוכל, יש הרבה. אני יודעת שזה מה שאתה אוהב" (ברור, בבית מקרר ריק, אני ממש מרעיבה אותו. הוא עלה 5-15 קילו מאז החתונה רק בגלל הדאגות ורעב).

מה, גם אני אהיה אמא כזאת? לא, אני לא!

אני לא אשחרר את בן שלי בכלל מהבית, שימשיך לגור איתי! פלאים, כמה דברים נראים אחרת, כשיש תינוק. עכשיו אני לא כועסת, עכשיו אני מבינה.

קניות או לא להיות

לפני שהוא הולך לעשות קניות, אני עושה רשימה (מאוד מפורטת, עם ציורים). למרות שבעלי סטודנט בטכניון ועוד שנייה מהנדס, היה לוחם ומפקד בצבא, לעשות קניות זו אחד המשימות הקשות עבורו.  אני כבר יודעת שכדאי מאוד שפלאפון שלי יהיה טעון, כי יהיו הרבה שיחות:  "איזה שמפו/מרכך/אבקת כביסה אנחנו משתמשים?", "יש רק סוג אחד של חלב/גבינה/לחם, לקנות בכל זאת?" וכו וכו... אני גם יודעת שאני צריכה לפנות מקום בארונות מטבח, כי הוא יקנה דברים שלא ביקשתי (הרי הם במבצע!). כשהוא יחזור, הוא יהיה מותש ועייף כמו אחרי מסע כומתה (כי הוא בחר מוצרים בדיוק בסדר שהיה כתוב ברשימה, גם אם בדרך מחלב ללחם הוא ראה חצי ממוצרים שמופעים ברשימה והוא הצטרך לעשות סיבובים רבים).

 בבית, תוך כדי שאני פורקת שקיות, אני מרגישה שאני מבקרת  איכות עם תעודות (בטוח יהיה משהו רקוב או פג תוקף).

אבל עדיין כל פעם כשהוא חוזר מסופר, אני מרגישה גאווה, גבר שלי עמד במשימה והכי חשוב ,הביא לי חטיפים שאני אוהבת!

נסיך על סוס לבן עם נעל ביד

אחד היתרונות בלהיות אישה נשואה הוא לדעת שיש מי שיגן עלי מפני יצורים דוחים ומגעילים כמו ג'וקים. 

פעם אם הייתי רואה ג'וק בבית, הייתי רצה למכולת, קונה מרסס הכי חזק ולא הייתי משאירה טיפת אוויר בבית. אחרי כמה שעות, הייתי חוזרת (עם מסכה) לבית  אטום, מזיזה את כל הרהיטים ושוטפת כל פינה כמה פעמים: עם אקונומיקה, בלי אקונומיקה, עם סבון.... קיצר, זה היה נורא מעייף, שלא נדבר על עוגמת נפש רק מלראות את אותם יצורים דוחים ולאסוף את הגופות שלהם. 

מאז שהתחתנתי, הכול הרבה יותר פשוט.  אני צועקת בקול :"ג'וווווווווווווווק" (ולא משנה לי שזה קורה בשעות לילה מאוחרות) ובעלי האמיץ רץ אלי מצויד בנעל (מידה 43, זה נשק כבד) ועם קריאת מלחמה "איפה הוא?" מורח אותו. ברגעים האלה אני מרגישה את עצמי ממש כמו נסיכה מאגדות, שניצלת ממפלצת ע"י נסיך על הסוס לבן

גברים וכביסה

אצלי עניין של כביסה מאוד פשוט, יש בגדים מלוכלכים ויש בגדים נקיים. אבל אצל בעלי זה הרבה יותר מסובך: יש בגים נקיים שמקומם בארון (אותם בגדים שאני כיבסתי, קיפלתי ושמתי בארון), בגדים מלוכלכים שמקומם בסל כביסה (אותם בגדים שאני אספתי מרחבי הבית ושמתי בסל) וערמה של בגדים על הכיסא ליד המיטה. כל כמה זמן  אנחנו מנהלים את אותה שיחה: "מאמי, הבגדים שפה... הם נקיים או מלוכלכים?  אם זה מלוכלך, זרוק לכביסה, אם נקי, שים בארון". ותמיד אני מקבלת את אותה תשובה, שבגדים אלה לא מספיק נקיים בשביל ארון, אך לא מספיק מלוכלכים בשביל כביסה...הוא כבר לבש אותם פעם אחד... אז הפיתרון הכי טוב הוא להשאיר אותם כך כי מחר הוא בטוח ילבש אותם. מה קורה מחר? מחר הוא פותח ארון ולוקח בגדים מארון. ואני יודעת שבערב גם הם יהיו בערמה של בגדים "שבטוח אני אלבש מחר".

מודה שבהתחלה זה היה נורא מעצבן, אבל כעבור שנים למדתי לא להייתחס ולא לחכות שהוא יסדר את הבגדים, יותר מהר לעשות בעצמי. ועכשיו אני חושבת, אולי זו היתה הכוונה שלו? שאני אתייאש ואעשה את זה בעצמי? אולי גברים הרבה יותר מתוחכמים ממה שאני חושבת?

מה יקרה אם תשאירו תינוק בן 5 חודשים עם אבא שלו ליום וחצי?

אחרי כמה שעות (בין 4 ל 6) תקבלו הודעה שאת חייבת לחזור בהקדם כי בית מבולגן (כבר?!), אין מה לאכול (יש סיר מרק במקרר...), ילד לא מוכן ללכת לישון (גם אתה לא הייתה רוצה ללכת לישון ב 11 בבוקר) ונגמרו כל הבקבוקים נקיים (ממש אסון! צריך גם לשטוף אותם לפעמים). כמובן שאני מייד מתקשרת לעודד: "תהיה חזק! אני מאמינה שאתה תצליח! יהיה בסדר!" תוך כדי שאני מדברת איתו, עולה חיוך על פניי... זה לא שהוא לא מעריך אותי, להפך, אבל חשוב שהוא יקבל את התמונה המלאה, מה זה להיות בבית עם תינוק.

חזרתי הביתה וקיבלתי קבלת פנים של גיבורה ובקשות לא לעזוב את הבית יותר בשנים הקרובות.